מאמר פסח

יוצאים ממצרים

איך מוצאים את הילדים (ואותנו) ממצרים?
מאמר יישומי להורה ולמחנך

יוצאים ממצרים- מהמיצר הפנימי שכל אחד נמצא בו
משתחררים מכל מה שמצר את צעדינו לעבר הגשמת חיים יותר שלמים ומאושרים

יש ואדם נמצא פיזית סגור בחדר אך נפשו חופשיה, ולעומתו אדם אחר אשר מסתובב חופשי אך נפשו במיצר ומצוקה.

בתקופה זו, אנו חיים במציאות בה אנו בוחרים להיות סגורים בחדר – בחירה מושכלת למען שמירה על ביטחונם של הסובבים אותנו, על כן, נבחר לרכז את תשומת ליבנו בשחרור ממיצרים פנימיים- מיצרים מחשבתיים ותפיסתיים.

שחרור שכשזה יאפשר לנו להיות חופשיים, לחיות חיים מלאים ומוגשמים, בלב משוחרר מכל דאגה ורגשות קשים – בלב שמח.

כוחה של 'הנחה'

בחיי היום יום אין אנו נותנים את הדעת לכוחם העצום של תפיסות, הנחות ואמונות שונות בניהול הרגשות שלנו והבחירות שאנו עושים.

חלק מתפיסותינו ואמונותינו מקדמות אותנו ומשפרות את הרגשתנו, אחרות – עומדות כמחסום, מיצר, ביננו לבין האושר, בינינו לבין ההגשמה.

כאשר אנו מניחים הנחות – על המציאות, על הסובבים אותנו ועל מניעיהם, הנחות על עצמנו, על יכולותינו ועל ערכינו , פעמים רבות, באופן לא מודע, הן נתפסות על ידינו כאמת אבסולוטית. ריגשותינו מושפעים בהתאם ל׳אמת׳ זו, ואנחנו מנווטים את צעדינו בהתאם אליה. אך למעשה ההנחות והאמונות שלנו הינן לאו דוקא נכונות, או לאו דוקא מדוייקות.

נכון או לא נכון

תארו לעצמכם סיפור בו אדם חולה הלך לרופא לבקש תרופה למחלתו המסוכנת. לאחר שהרופא קיבל ממון רב מהחולה נתן בידו בקבוק עם סם מרפא והנחיות ללגימה מהתרופה מידי יום. לא ידע החולה שבסיפורינו כי אותו רופא אינו אלא רופא מתחזה אשר מצא לו דרך קלוקלת להתעשר, בעודו מרמה את הפונים אליו ומסכן את חייהם – בנותנו להם תמהיל שאינו תרופה כלל. החולה שבסיפורינו מאמין שהוא אוחז בידו תרופה. הוא שמח על כך שיש בידו תרופה שתרפאו ממחלתו, והוא יתמיד בלקיחתה (על פני טיפול רפואי אמיתי). למעשה הנחתו אינה עומדת בהלימה עם האמת. ומרחיקה אותו מהשגת מבוקשו- חיים ארוכים, בריאים וטובים.

סיפור זה ממחיש לנו כי לא האמת האבסולוטית מנווטת את רגשותינו וצעדינו, אלא האמת הסובייקטיבית- האמונות, והתפיסות שלנו כבני אדם – היא זו שמשפיעה על הרגשות והמעשים שאנו בוחרים לעשות.

יותר מכך, אנו רואים את כוחה הרב של הנחה, אמונה מוטעית לעמוד כמיצר, מחסום מרגשות ועשיה מייטביים.

בחיי היום יום, אנו כל כך שבויים במרוץ השגרתי עד שאיננו עוצרים לבחון את האמונות שלנו:

אני חייבת לצאת מהבית!

אני חייבת שהילדים ילכו לביהס/לגן אחרת אשתגע!

אני חייבת לפגוש אנשים!

חייבת ללכת לקוסמטיקאית!

חייבת ללכת לחוג ספורט!

חייבת!!!!!!!!!!!

הנחת התלות

אנחנו מאמינים כי אנו תלויים בכל הדברים הללו כדי להיות מאושרים, ואם נהיה כנים- התחושה של רובינו היא כי אנו חייבים את כל הדברים הללו כדי להיות שפויים.

והנה אנו מוצאים את עצמינו במציאות בה הדברים אותם אנו ׳חייבים׳ זזו מחיינו,

ו…..?

האם יש דרך לחיות ולהתקיים? להיות שפויים?
יותר מכך , להיות מאושרים?

בוחנים מחדש את ההנחות שלנו

דוקא כעת, כאשר דברים אותם אנו ׳מוכרחים׳ לא קיימים, זהו זמן מצויין לבחון את הנחת התלות בהם

למעשה אנו חשים תלויים בדברים מסויימים כדי להיות רגועים , מאושרים ומתפקדים. בלי משים, התחלנו לראות באמצעי להשגת הצורך כמקור בו אנו תלויים, אך רוב רובם של הדברים הינם אמצעי בר החלפה.

האמת היא, כי אנו משוכללים ומסוגלים להרבה יותר מכך, אנו מבינים כי זה הוא רק צינור,

אנו חכמים ויצירתיים לייצר לעצמינו בדרכים אחרות את המענות לצרכים החיוניים שלנו.

ואיפה זה פוגש את הילדים שלנו?

גם ילדים אוחזים באמונות על עצמם ועל המציאות. חלקן נכונות וחלקן לאו דוקא. חלקן אמונות שמקדמות אותם וחלקן- עומדות כחיץ ביניהם לבין המוטיבציה והעשייה קדימה.

יצא לכם פעם להיות בקרקס? ראיתם את הפילים המאולפים? כיצד קורה הפלא הזה שהפילים עומדים במקומם ולא צועדים אל מחוץ לבמה, רומסים את כל הנקרה בדרכם?

אלא זהו הסוד: הפילים, בעודם צעירים נקשרו בחבל. קצהו האחר של החבל נקשר למקור קבוע כך שהפיל לא יכל להתרחק. כשבגר הפיל שוחרר קצהו השני של החבל ,

אך הפיל ממשיך לאחוז באמונה שהחבל מגביל אותו, הוא ׳יודע׳ שאין מה לנסות, החבל לא יאפשר לו להתקדם ולכן הוא אפילו לא מנסה..

אמונה זו של הפיל היא זו שמגבילה אותו כעת, בעוד המציאות לא תואמת את אמונתו.

"אני לא יכול"

כולנו כהורים ואנשי חינוך שמענו לא פעם ילד אומר: ׳אני לא יכול׳.

האם באמת הוא לא יכול?

בואו נסייע בידו להפטר מאמונות שימנעו ממנו בעתיד לנסות ולהעז

בפעם הבאה שהילד יאמר: ׳אני לא יכול׳ נציב בפניו את השאלה: האם בטוח אתה לא יכול? אולי זה קשה, אבל אפשרי? אולי קיימת דרך אחרת להשגת המטרה?

נשריש בו את הנטיה לחפש עוד תשובות מבפנים ומבחוץ, עוד כוחות בתוכו, עוד דרכים לעבר הגשמת המשאלה.

"אני חייב!"

מי לא שמע את המילים הבאות: ״אני חייב!״
האם אתה חייב או רוצה?
ואם אני רוצה, האם זהו רצון שראוי ונכון למלאו?
אם כן, נפלא.
אם לא, האם אפשר להשיג את המטרה בדרך אחרת?

מי מזדהה עם הדו שיח הפנימי הבא?:

״אני חייבת שוקולד!״

– רגע, אני חייבת שוקולד או רוצה שוקולד?

״אני רוצה שוקולד!״

– למה אני רוצה כל כך שוקולד?

״כדי להרגע…״

– האם נכון לי לאכול עכשיו שוקולד או שנכון לי יותר למצוא אמצעי אחר שיביא לי את מבוקשי- מרגוע?

״אכן, גם ספר טוב יעזור לי להירגע, אני לא באמת חייבת שוקולד…״

נכון הדבר לגבינו ונכון הדבר לגבי ילדינו.

ככה יוצאים ממצרים!

בואו ננצל את האתגר הנוכחי, בו כולנו בבית והנחות על דברים הכרחיים בחיינו, ׳נסדקות׳.
ננכיח את הדברים ונדגיש בפני ילדינו:
הנה, חשבנו שחייב גן כדי ללמוד , והנה אנחנו לומדים ונהנים פה בבית,

חשבנו שחייבים ללכת לחברים או לגינה, והנה, כמה דברים נחמדים אנו עושים…

מעבר לשבירת ׳הנחות׳ לא מועילות ומגבילות, בואו נחדיר בילדים הנחות מועילות. ניטע בהם אמונות מעצימות.

חשבו על מעלות, כישורים ויכולות של ילדיכם וחזרו והנכיחו אותם שוב ושוב.

יש להם, ומהכל!! לכולם יש את כל התכונות, ניתן להם את המוטיבציה לשלוף את החיוביות שבהן גם אם הן לא אינסטנקטיביות.

נצלו סיטואציה בה הילד השתמש באופן חיובי בתכונה והוכיחו זאת:

יש לך לב זהב!

כמה אתה מפרגן לאחר, זה נפלא!

אתה מגלה אחריות!

כמה אתה יצירתי!

איזה חברהמן אתה, כשאתה רוצה משהו, תראה כמה מוטיבציה יש לך לעשות ולהשיג את מה שרצית!

תראה כמה מרץ יש לך!

כמה יפה אתה מנהל שיחה, מאזין בכבוד, לא נכנסת בדברי האחר, אלו תכונות נפלאות!

אם נאמר משפטים אלו ודומיהם, תוך שאנו מאמינים ושמחים בתוכנם- הילד יאמין בהם, יפנים, והם ילוו אותו לעבר הבגרות.

כך שכשיגדל, ויעמוד מול אתגר, במקום ׳אני לא יכול׳, ׳אין לי כוח׳ . המחשבות שימלאו אותו ויניעו אותו לפעולה- הן האמונות שהטמענו בו- אני יכול, אני יצירתי, נחוש ואצליח לאתגר העומד בפני.